מחול המוות לפי המסורת קסטיליאנית בכתב יד פרמה (Ms. Parma 2666) הוא תיעוד של נוסח ייחודי במינו מתקופת ימי הביניים והוא אחד מעדי הנוסח מבין המוקדמים ביותר של הסוגה הספרותית הזאת; ודרכו אנו עדים באופן עקיף על ידי מעתיק יהודי ליצירה דרמטית-תיאטרלית נוצרית של מחול המוות מספרד של אמצע המאה החמש עשרה. הימצאות עד נוסח זה של מחול המוות בכתיב עברי – סוגה שלעצמה במכלול הרחב של היבטיה האומנותיים מזהָה מיסודה עם מרחב תרבותי נוצרי באירופה – מעורר שאלות (וסקרנות) על אודות טיב הזיקה ביניהם. במסגרת המפגש נבחן האופן שבו גובש קשר תיאורטי בשיח המחקרי בין נוסח פרמה של מחול המוות ולבין עולמו התרבותי היהודי-ספרדי. בנוסף לכך, קראנו יחד מספר מחרוזות של יצירה ספרותית זו במטרה לקבל רושם לייחודיותה הפואטית, הן לדיאלוגים בין דמותו של המוות ולבין קורבנותיו, והן למגוון אספקטים אסטרטגיים במבנה הספרותי של המחול.
השיח הפורה שהתפתח בסדנה שלנו – השם במוקד עניין: בחינה מחודשת לביטוייהן של שפות יהודיות בתחומי הספרות, ההגות וההיסטוריה – הציף את הצורך לפתח את המחקר בהבחנת שימושה של השפה הוורנאקולארית, בצורתה הפואטית, כערוץ מוצלח להעברת מסרים מוסריים ותיאולוגיים, ביקורתיים ומתוחכמים כאחד, הנבדל מהשיח הדיסקורסיבי-דרשני שאפיין על פי רוב תיאולוגים רבים.
