בדברי הצגתי את הופעת השם היהודי ביצירה של ז'ורז' פרק (1982-1936): סופר יהודי-צרפתי, יתום מלחמת העולם השניה שאיבד את אימו באושוויץ והיה לילד מוחבא (enfant caché). לימים היה לאחד הסופרים המוערכים במאה ה-20 בצרפת.
ביצירתו הוא מאיר את השם היהודי כגוף-ידע דחוס המקדד מסורות מורכבות יחד עם עקבות של נסיבות היסטוריות של פליטות והגירה, התובעות הצפנה ומסתור. גוף-הידע הזה, "השמי", מערער על דרכי חשיבה לאומיות וממלכתיות של קניין והתבייתות.
בהרצאה עיינו במקורות מסורתיים שעוסקים מקדמת דנא בהצפנת השם של האדם (משנה י') ומדרשי שם האל היהודי בקבלה (שעליהם כותב פרק עצמו). לצידם,הצגתי התייחסויות של כותבים מודרניסטיים לשאלת השם היהודי (ולטר בנימין, יוזף רוט, ש"י עגנון) הדנים בכפילויות, ערעור על מקור, סוד והצפנה.
לדידו של פרק האות החבויה היא בלב הסוד, הידע, המשמעות – הן במובן המדרשי הטמיר ביותר, העוסק לדבריו בסוגיות של יצירה וכתיבה, והן במובן ההיסטורי; האות מכונה בידיו lettre cachée ונקשרת כך לילד החבוי, enfant caché, היודע שעליו להסוות את שמו. כך מצויים מופעי השם היהודי, בין גילוי וסתר, כתופעה של הגירה המאירה את מדרשי השם ולהפך: פעולת המהגר והפליט בשפה מוארת כמעשה טמיר, החיוני לתרבות כולה ובפרט לחברה הקולטת.
שם האל חסר ביטוי, אך מציע תנועות יסוד והתהוות המלמדות את היחסים המורכבים שבין שפה ובריאה (Scholem 1972; הלל בן-ששון, 2019). במחקרי אני פונה אל השאלות: האם השם היהודי, כפי שהוא עולה בספרות יהודית מודרנית, אוצר פוטנציאל דומה? כיצד אצל כותבים יהודים מודרניים מתגלגלות מסורות השם בדרכים פרדוקסליות מתוך התקה וריקון (חילון)? האם כך בפרדוקס, ועל דרך "ערמת המסורת" (שחר, 2014), נמסרת בספרות ובהגות המודרנית מורשת המחשבה היהודית בדרכה החדשה?
המחקר על פרק בהקשרה של המסורת היהודית עודנו מצוי בתחילתו. יש קושי לקרוא בין ובתוך המילים הצרפתיות – את שרידי העברית, היידיש, והפולנית (ובעקבות פירוקיו בדיון על שם משפחתו הקדום "פרץ" – גם את הערבית והארמית), ה"נסחפים" (dérive) ונשזרים בתחכום ובדרכי העלם, ביצירתו.
משום כך הדיון בקבוצת המחקר היה בעבורי פורה ביותר: שכן הקבוצה חושבת את ריבוי השפות שמתוכו פועלים יהודים. זאת, לא פעם מתוך פעולה "מומרת", "חבויה" וכמו-אנוסה. לכן היה מרתק לפתוח בפני חברות/חברי הקבוצה את הממצאים שביחס להם אני עובדת.
לקריאה נוספת:
בן-ששון, חיים הלל, שם יהו-ה : משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים, מאגנס, תשע"ט 2019.
רוט, יוזף, יהודים נודדים (מגרמנית: יונתן ניראד), סמטאות, 2011. עמ' 81.
ש"י עגנון, "יום אחד", תכריך של סיפורים, ירושלים ותל-אביב, שוקן 1984. עמ' 39.
שחר, גלילי, "המלאך, השמות, השירה: ולטר בנימין ופרדוקס המסורת", מכאן 14, 2014. עמ' 142-120.
Bellos, David, Georges Perec: A life in Words, David R. Godine, 1999.
Bénabou, Marcel, “Perec et la Judéité”, Cahiers Georges Perec, 1: Actes du Colloque de Cerisy, 1984, 15-30.
Decout, Maxime, "Georges Perec: La judéité de l'autre", Roman 2050, Vol. 49, 2010, 123-134.
Hagbi, Yaniv, "Language as an Artificial Origin. Oulipo between Jewish & Superstructural Tendencies", Sigila, Vol.22, 2008, 189-180.
Lejeune, Philippe, "La lettre hébraïque: un premier souvenir en sept versions", Etudes Littéraires 23/1-2, Été-Automne 1990. Pp. 121-133.
Perec, Georges, “Histoire du lipogramme”, Oulipo, la littérature potentielle, Gallimard, 1973, 77-93.
Scholem, Gershom G., “The Name of God and the Linguistic Theory of the Kabbala” (in two parts; S. Pleasance, trans.), Diogenes,Vols. 79, 59-80, & 80, 164–194.
תמונה 1
כתב ידו של פרק, טיוטות לאות עברית המופיעה ב "w או זיכרון הילדות" (W ou le Souvenir d'enfance)
"שם משפחתי הוא פרץ… בעברית פרושו 'חור'… בהונגרית… ברצל… ברץ, כמו ברוך או ברך נגזר מאותו שורש כמו פרץ – בערבית, ואולי גם בעברית, ב' ופ' הן אותיות מתחלפות…" (W או זיכרון הילדות, עמ' 42)
