יומנו של הרמן אברהם

"לילה תחת שמיים בהירים"

במשפט הזה מסיים הרמן אברהם (Hermann Abraham) רבות מרשומות היומן שלו. אברהם היה מורה יהודי-גרמני, שנולד ב-10 ביולי 1887 וחי בנידנשטיין (Niedenstein), בקרבת העיר קסל בגרמניה. במשך כמעט 80 לילות, היה הוא חלק מהצבא הגרמני שפלש לצרפת דרך לוקסמבורג ובלגיה. כעת, לאחר יותר ממאה שנים, תרמה את יומנו דניאל פרומברג – נכדת ארוסתו של אברהם, יני פרלשטיין (Jenny Perlstein) – לארכיון של מכון ליאו בק ירושלים.

שלושה ימים בלבד אחרי ההתנקשות ביורש העצר האוסטרי בסרייבו בקיץ 1914, כתב אברהם בעמוד הראשון של ספרון כחול קטן את המילה "גיוס". שבוע מאוחר יותר, הוא נטל את נשקו ועזב את העיר. היומן, שכתוב בשפה גרמנית צלולה, מספק תמונה מדהימה של חוויותיו במלחמה באמצעות רשומות קצרות יומיומיות.

ב-22 באוגוסט נפגש אברהם לראשונה עם המציאות הקשה של המלחמה. מיד לאחר חצייתו את הגבול הבלגי, מצא עצמו בקרב עם חיילים צרפתיים, קרב שיהיה מוכר בהמשך בשם קרב ניופשטאו (Neufchâteau):

"כשיצאנו להביא מים בערב, הכפרים עלו באש. השבויים, הקלעים החופשיים (the franc-tireurs), העגלה שבה הבאנו מים, בית הקברות הבוער, לילה תחת שמיים בהירים, השמחה כשראינו את חברינו לנשק ומפקדינו שוב, תפילת שדה טרם הקרב, מראה הכפרים הבוערים, חמישים אנשים מהיחידה נעדרים, חיילים מתים, פצועים, שבויים".

היחידה שלו המשיכה לנוע עד שהגיעה אל למו (Laimont). כאן, ב־11 בספטמבר 1914, הם הובסו בקרב לראשונה. אברהם עוד לא ידע שתהא זו נקודת המפנה הגדולה הראשונה של המלחמה. בה בעת התרחש בפריז הקרב הראשון על המארן. ב-4 בספטמבר אברהם אפילו מציין: "הודעה: פריז מותקפת".

כל מקום שבו עבר נרשם ביומנו, ולכן אנו יכולים להתחקות אחרי מסלולו המדויק. עד ללמו, היחידה שלו עקבה אחרי התוכנית של הרוזן אלפרד פון שליפן (Alfred Graf von Schlieffen) . במפה זו, נקודת המפנה נראית בבירור. אחרי 23 ימים בלוחמת שוחות בסרבון (Servon) אברהם ויחידתו הועברו צפונה לבלגיה. הוא היה חלק מתנועה מקבילה של כוחות, שבמסגרתה גרמניה ומדינות ההסכמה התחרו זו בזו במאמץ לאגף את צבא האויב מצפון, במה שנקרא מאוחר יותר 'המרוץ אל הים'.

ישנו מחקר נרחב על מלחמת העולם הראשונה; הרמן אברהם, שחזה מכלי ראשון בקריסתה של תוכנית שליפן (Schlieffen), הוא מקור ראשוני חשוב, אשר יחד עם מגוון מקורות אחרים, מאפשר להרכיב את התמונה המלאה של האירועים. עם זאת, מה שמרתק במיוחד ביומן הוא ההיבט האישי שלו. הקורא מתלווה אל אברהם מדי יום בזמן שהוא חוזה בקרבות ובכפרים הבוערים, מוצא עצמו צועד בצעדות ארוכות, מאלתר מקומות שינה, משחק קלפים עם חבריו ושותה אלכוהול בשוחות. מילותיו של אברהם הן חלק מיומן פשוט בלבד: כל דבר מתועד ונכתב באופן שבו אברהם תפס אותו.

כאשר בעיצומו של הקרב בלמו הוא כותב: "יום שקט ונעים, מרטתי וניקיתי תרנגולת בעצמי, עם תפוחי אדמה ואפונה, יין נתזים וכולי, מזג האוויר מתבהר", אנו רואים לא רק חייל גרמני אלא גם אדם פשוט ומעורר הזדהות, שנזרק בדרך לא ברורה אל בין החזיתות. האופי האותנטי, האנושי והסובייקטיבי של כתב ידו של אברהם הוא – באופן משונה – יפה אך מזעזע. היומן ממחיש בצורה מושלמת כי דווקא האנשים היחידים עם סיפורם האישי וקולם הסובייקטיבי, הם שנחשפו לזוועות המלחמה.

לסיום, דבר שראוי לציון: בלילה האחרון לפני מותו, חורג אברהם מדרכו השיטתית בכתיבת הרשומות היומיות. מעולם קודם לכן הוא לא כתב בלילה, מעולם קודם לכן הוא לא ציין בפתח דבריו את התאריך. "לילה קר וגשום. מלפנינו קרב לילי קטן. זמן כה רב אנחנו ממתינים". כמובן, דברים אלו גורמים לך לתהות האם אברהם חשד במשהו. על מה הוא חשב באותו הלילה?

למחרת הוא כותב את מילותיו האחרונות בטרם מת מפגיעת כדור: "מתוכננת התקפה על האנגלים. איש איננו אמור להיוותר, אפילו לא אלה שירצו להיכנע".

לאוסף הרמן אברהם במכון ליאו בק ירושלים