"ברק, יחידת תעמולה ציונית(eine zionistische Propaganda-Sprechtruppe) הוא אמצעי במאבק למען הציונות. ברק הוא אחת השיטות, לא היחידה. ברק הוא האמצעי להדגיש את הצדדים הרגשיים של התנועה שלנו, לא מתוך הזנחה של האפשרויות הרציונליות אלא כניגוד הכרחי."
את הדברים הללו כתב הנס אנטון וולף בהצהרת כוונות על מטרותיו וחשיבותו של התיאטרון הציוני "ברק" שהקימה אגודת הסטודנטים מכבי (Maccabaea) בברלין בשנות העשרים. וולף, שנולד בפרנקפורט ב-1906, למד כימיה באוניברסיטאות של ברמן, פיירבורג וברלין, אך היה בעליל בעל נטיות אמנותיות. מתוך הזדהות ציונית, שבאה לידי ביטוי בחברות בארגונים כגון בלאו-וייס ומכבי, וולף לא היה רק בין מקימי התיאטרון, אלא אף תרם לו מיצירותיו: בין מסמכי התיאטרון, שמצויים בארכיון המכון, ניתן למצוא את המחזה פרי עטו "אחד מאיתנו"(Einer von uns) , שמתאר את 'המרתו' של צעיר יהודי 'מתבולל', משוקע בתרבות הגרמנית, אל הציונות. באמצעות שירים ודיאלוגים שיקף וולף לא רק את אמונתו בתנועה הציונית, אלא אף את התהליך שעברו רבים מבני דורו, ואולי אף הוא עצמו, עם ההתוודעות לרעיונות הציונות בעיצומם של ימי רפובליקת ויימאר הסוערים.
המתעניינים בתהליך היצירתי של וולף, ימצאו באוסף גם טיוטות, הערות הבמאי ואף נאום חגיגי בערב הבכורה של ההצגה ב-1932. שליחותו הפוליטית של "ברק" באה לידי ביטוי במסמכים נוספים המצויים בתיק, ובכלל זה מחזה הנושא את הכותרת "פלשתינה!" (Palestine!), כמו גם התכתבויות והרצאות פוליטיות שחוברו בשיתוף עם חברים אחרים בתיאטרון, ובהם ליאון שיצס (Chitzes) והיינץ גרלינג – לימים מאנשי מכון ליאו בק ירושלים. וולף עצמו עלה לארץ ב-1933, והתיישב בחיפה.
המסמכים המרתקים מארכיון תיאטרון "ברק" הם הצצה לתקופה סוערת בהיסטוריה של גרמניה בכלל ויהדות גרמניה בפרט, אך הם גם ביטוי לחייהם של צעירים נלהבים, המחפשים דרך לבטא את אמונתם האידיאולוגית ואת כישרונותינם היצירתיים במסגרת אחת.
הציטוט המקורי בגרמנית:
Barak, eine zionistische Propaganda-Sprechtruppe,ist ein Mittel im Kampf um den Zionismus. Barak ist eine Methode, nicht die einzige. Barak ist das Mittel, die emtionale Seite unserer Bewegung zu betonen, nicht aus Missachtung der rationale Möglichkeiten, sondern als notwendiger Gegenpol.
