שיחה עם עמית לוי: היסטוריה שחוברה לה יחדיו

ש: אתה יכול לתאר לנו את הרגע שבו גילית את הספר? מה חשבת, מה הרגשת באותו רגע?
ת: הגילוי היה מאד מרגש. בעוד שציפיתי למצוא עותקים של הספר בספריה הלאומית, מודפסים במספרים מוגבלים, כיוון שהוא יצא לאור בירושלים, כשפתחתי אותו גיליתי עדויות על קורותיו הייחודיות, שהבליטו את ההקשר הרחב יותר שחיבר בין ירושלים, ברלין, וההיסטוריה היהודית.
ש: מה גרם לך לשתף את הסיפור והצילום של הספר בטוויטר?
ת: חשבתי שהתגלית שלי תעניין את החברים והעוקבים שלי, שרבים מהם מתעניינים בהסטוריה יהודית, תרבותית ורוחנית. זו גם היתה דרך להכיר להם את ההסטוריה המורכבת של שיקום התרבות היהודית לאחר המלחמה.
ש: מדוע הספר המסוים הזה משמעותי בהקשר של בית המדרש הגבוה למדעי היהדות, ושל ההסטוריה היהודית בכלל?
ת: למרות שהודפס בירושלים, הספר חשוב בהיותו מחווה ליוזף הורוביץ, חוקרי יהודי-גרמני עם שורשים בברלין של סוף המאה. כדוקטורנט שהיה מחובר מאד לקהילה האקדמית של בית המדרש, הוא היה בקשר הדוק עם דמויות כמו גוטהולד וייל, שמאוחר יותר הגיע לירושלים והפך לחוקר מוביל בתחום המזרחנות – תחום שהורביץ מילא תפקיד מרכזי בהקמתו.
ש: כיצד מתחבר הספר הזה אל הדוקטורט שלך? האם התגלית היתה מקרית?
ת: החיפוש שלי אחר הספר היווה חלק בלתי נפרד מעבודת המחקר שלי על מזרחנות ציונית ושורשיה היהודיים בגרמניה. בעוד שהייתי מודע לקיומו של הספר, בתחילה ביקשתי רק לחלץ ממנו פרטים ביוגרפיים וביבליוגרפיים.
ש: אילו תגובות קיבלת אחרי שהעלית את התמונה לטוויטר? האם קיבלת תגובות מפתיעות או מסקרנות?
ת: התמונה עוררה עניין רב מהצפוי. ממש כמוני, רבים התרשמו מהאופן שבו שני עמודים "טכניים" כביכול סיפרו סיפור מרתק.
ש: על סמך סימני המקור שעל הספר, האם תוכל לשחזר את מסעו של הספר אל הספריה הלאומית?
ת: בהחלט. הספר הודפס בירושלים ונשלח לברלין על ידי אחד ממחבריו, ההסטוריון והאתנוגרף שלמה דב גויטיין מהמכון למדעי המזרח – אותו ייסד הורוביץ. סימני המקור מעידים על כך שגויטיין שלח עותק לבית המדרש, שלאחר מכן נבזז בידי הנאצים, ונמצא על ידי הארגון להצלת התרבות היהודית (JCR). בהמשך, הוא הוחזר לירושלים.
ש: כהיסטוריון, איך זה מרגיש לגעת בספר עם עבר כל כך מרשים?
ת: בגלל שאני עובד בעיקר עם חומרים ארכיוניים, התחושה של מגע קרוב עם מסמכים עתירי היסטוריה אינה חדשה לי. אבל בכל זאת היתה לי תחושה של יראת כבוד כשהחזקתי את העותק הזה, בגלל ההסטוריה העשירה שלו, וחשבתי על הידיים שהחזיקו בו בעבר ועל האנשים שקראו בו לפניי, בירושלים ובגרמניה.
ש: איזו עצה תוכל לתת למי שמתעניין בחיפוש הספרים שבזזו הנאצים?
ת: מעבר לספרים שהם חיוניים לחוקרים של היסטוריה יהודית ומחשבת ישראל, כדאי להביא בחשבון מלומדים שהיו מחוברים לחוגים האלה בברלין. חיפוש יצירות שנכתבו על או לזכרם של מלומדים עם חיבור אישי לבית המדרש ולקהילה האקדמית שלו יכול להוביל לתגליות מעניינות.