אזרחים על תנאי: יהודי גרמניה - פרקי זכרונות 1780 - 1945

מחברי הספר הם יהודים אלמונים בני חמישה דורות. הם מתארים את חיי היהודים בגרמניה במשך כ-200 שנה – מראשית האמנסיפציה ועד לשלילת זכויותיהם על ידי התנועה הנציונל-סוציאליסטית. מוצאם של הכותבים מתחומי חיים שונים ומגוונים: נשים וגברים, כפריים ועירוניים, רוכלים ותעשיינים, רבנים וסוציאליסטים, אקדמאים ואמנים, מתבוללים ויוצאי מזרח אירופה הדבקים באמונתם. זיכרונותיהם – המצויים כיום בארכיון ליאו בק בניו-יורק – נועדו מלכתחילה לבני משפחותיהם, ויש בהם כדי לשקף נאמנה את יציאת היהודים מתחומי הגיטו והשתלבותם בשורות הבורגנות הגרמנית, וזאת על רקע האמנסיפציה ההדרגתית של היהודים והתקדמותם בחברה המתועשת ההולכת ומתהווה – התקדמות שהתאפשרה בעיקר בשל החינוך, ההשכלה וההיטמעות התרבותית יוצאת הדופן בסביבה. אך לא ההצלחה הכלכלית ואף לא ההשכלה הביאו לידי אינטגרציה בחברה הסובבת, שכן התעוררותה המחודשת של האנטישמיות בתקופת הקיסרות הותירה את היהודים אזרחים מדרגה שנייה. יציאת היהודים מהגיטו ונהירתם לכרך חוללו אף תמורות מרחיקות לכת במסגרות המשפחתיות, הקהילתיות והדתיות, והגיעו דברים לידי כך שכיתות דתיות וקבוצות פוליטיות שצמחו בקרב יהדות גרמניה אף החלו להתחרות זו בזו. תהליך ההתברגנות יצר אף הוא מתחים חברתיים ותחושה של חשדנות כלפי המהגרים היהודים ממזרח אירופה שברובם נמנו עם השכבות העניות. למרות הישגיהם התרבותיים הניכרים בתקופת הרפובליקה של ויימאר הם נחשפו לקשיים כלכליים ומדיניים שצצו על כל מעד ושעל. מגמה זו הגיעה לשיאה על עליית היטלר לשלטון. מעתה ואילך משקפים הזיכרונות את התגובות על הטרור הנאצי, בהדגישם את ניסיונות היהודים להגר מגרמניה ואת תפקידם המועיל של ארגוני הסעד. – בפרקים האחרונים של הספר מובאים תיאורים של עבודות כפייה, גירושים וחיים במחתרת – תיאורים המאפשרים להתחקות אחר המאבק הנואש על שמירת צלם אנוש. העורכת מוניקה ריכרץ הקדימה מבוא שבו נסקרות ההתפתחויות העיקריות בתולדות יהודי גרמניה מאז המאה ה-18.