וינר רואה כעצם התולדה היהודית לא את אשר אירע ליהודים, כי אם את אשר אירע בבית-ישראל פנימה. היהדות – כל שכן יהדות האמאנציפאציה – פתוחה לכל השפעות העולם החיצוני, אלא שהאופן שבו היהודי מסגל אותן לעצמו, על דרך הקבלה או על דרך הדחייה, ראוי לשם היסטוריה של יהדות. והיסטוריה פנימית זו של יהדות האמאנציפאציה, על כל גישושיה ומאבקיה הרוחניים, מוצעת בספרו "הדת היהודית בתקופת האמאנציפאציה". מתוך ראיית-פנים זו בא לידי הערכה – חדשה בחוגו – של המימד הלאומי בדת ישראל ושל אופייה החוקתי והמורשתי. הוא ראה את משימתה של תיאולוגיה יהודית חדשה בשיחרורה של היהדות מן הניכור הפנימי והחזרתה אל יסודותיה הטמונים בה.

הקדמה מאת יהושע עמיר על מאקס וינר ויצירתו.