תיקון העולם לאחר השואה: הפילוסופיה של אמיל פקנהיים

הספר שלפנינו מציג את הגותו של אמיל פקנהיים, מגדולי ההוגים היהודים במאה העשרים. פקנהיים מעמיד בפנינו את שאלת השאלות, לדעתו: איך ייתכנו חשיבה פילוסופית וחיים בכלל אחרי השואה. באמצעות ניתוח ייחודי של משנותיהם של שפינוזה, רוזנצווייג, הגל והיידגר, הוא מבקש להראות את השיתוק הטוטלי של הפילוסופיה מול אושוויץ. המסר העולה מן השואה הוא לדעתו בראש ובראשונה מסר מוסרי: אושוויץ מצווה עלינו את האנטי-אושוויץ, את קבלת האחר ואת ההתנגדות הנמרצת ליצר החורבן והמוות. – הפילוסופיה של פקנהיים היא במידה רבה פילוסופיה ציונית. מדינת ישראל היא ‘תיקון’, אמנם חלקי, לשבירה המוחלטת שגרמה השואה. מבחינה זו דבריו באים גם להצדיק את קיומה הפילוסופי של המדינה. ישראל מציבה את החיים כקטגוריה אונטולוגית מול המוות שהציבה השואה. הצדקה זו לקיומה של מדינת ישראל אינה היסטורית-סוציולוגית ואף לא דתית. זו הצדקה פילוסופית מובהקת, והיא נעשית בכלים המתוחכמים והמורכבים ביותר של הפילוסופיה המערבית. בקשר בין השואה להקמת המדינה דנו מומחים מדיסציפלינות שונות בהרבה מקומות ובמות. מעטים דנו ביחס הפילוסופי שבין שואה לתקומה, ופקנהיים הוא מן הבולטים שבחבורה זו. – ד”ר ארי בורשטיין הוא חוקר במרכז לחינוך יהודי באוניברסיטת חיפה, והוא מלמד מחשבת ישראל במכון שכטר ללימודי היהדות.