דוד אטר הוא תלמיד דוקטורט במחלקה להסטוריה באוניברסיטת אוסטין, טקסס. מחקרו מתמקד בהסטוריה החברתית, הכלכלית והסביבתית של המזרח התיכון המודרני, בדגש מיוחד על מדיניות בנושא חקלאות וסחורות חקלאיות, הפקת ידע, ושימור מזון. כיום הוא חוקר את תפוצת הסחורות החקלאיות ורשתותיהן התרבותיות באגן המזרחי של הים התיכון ומעבר לו בתקופה שבין המלחמות. ביחד עם ריימונד הייסר (Hyser), הוא ייסד את "הסדנא להסטוריה חומרית" – סדנא דו-שבועית ללימודים מתקדמים העוסקת בתרבות החומרית.

לינה איליטה (Eilittä) היא דוצנטית לספרות השוואתית באוניברסיטת הלסינקי, המתמקדת בחקר הספרות של יהודי גרמניה. עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת אוקספורד עסקה בשאלת הזהות בסיפורי קפקא, ונשאה את הכותרת "גישות לזהות אישית בסיפורים הקצרים של קפקא: פרויד, דרווין וקירקגור" (1999). באחרונה היא חקרה את השירה של הרמן ברוך בארכיון מרבאך בגרמניה. פרויקט המחקר העכשווי שלה מתמקד בסופרים מודרניסטיים בווינה, על קשריהם לספרות עולם, לפילוסופיה יונגיאנית ולאקולוגיה. ב-2021, היא היתה שותפה בארגון סימפוזיון על מודרניזם וינאי באוניברסיטה לאמנות של הלסינקי. מאמרה "גלוקליזם: לוקלי וגלובלי במותו של גיאורג לריכרד בר-הופמן" עומד להתפרסם באסופה From the Enlightenment to Modernism: Three Centuries of German Literature. Essays for Ritchie Robertson  (Legend 2022).

מוֹנה ביילינג (Bieling) היא תלמידת דוקטורט ועוזרת הוראה בהסטוריה בינלאומית במכון המתקדם ללימודים בינלאומיים ולימודי פיתוח, ז'נבה (IHEID). עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בסוגים שונים של שינויי נוף בארץ תחת שלטון המנדט. היא חוקרת כיצד השפיעו שינויים אלה על יחסי הכוחות בין בריטניה כמעצמה קולוניאלית לבין התנועה הציונית. מונה עבדה כעוזרת מחקר במסגרת "מיתוס ההומוגניות: הגנה על מיעוטים והיטמעות במערב אירופה, 1919-1939" – פרויקט בן שלוש שנים במימון האגודה השווייצית הלאומית למדעים. היא מחזיקה בתואר ראשון בלימודי שפה ותרבות מאוניברסיטת אוטרכט ובתואר שני בהסטוריה בינלאומית מה-IHEID. היא למדה סמסטרים באוניברסיטה האמריקאית בקהיר ובאוניברסיטת חיפה.

צפריר ברזילי הוא עמית בתר-דוקטורט במרכז חיפה לתולדות הים התיכון. הוא מתעניין בהתפתחות התפיסות המשותפות ליהודים ונוצרים, ובשינויים שחלו בהן במהלך ימי הביניים, במיוחד סביב נושא המים. ב-2016, הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה. הוא מחבר הספר בארות מורעלות: האשמות, רדיפות ומיעוטים באירופה של ימי-הביניים, 1321-1422 (University of Pennsylvania Press, 2021). כיום, ברזילי חוקר אמונות ופרקטיקות של הדיוטות בנושא המים בחיי היהודים והנוצרים באירופה בשנים 1050-1450, תוך התמקדות במתחים בין המשמעויות השונות שייחסו נוצרים ויהודים למים בהקשר של מגוון שימושיהם המעשיים והפולחניים. הוא גם חוקר את התפקיד שמילאו נהרות בעיצוב תולדות היהודים באירופה של ימי-הביניים.

אפרת גלעד היא חוקרת בתר-דוקטורט במכון ללימודים יהודיים באוניברסיטת ברן. היא עוסקת בחקר יהודים, אקולוגיה וקיימות והקורסים שלה בוחנים את תולדות היהודים והסביבה. פרויקט המחקר הנוכחי שלה בוחן משקים ואקולוגיות של בעלי חיים בין אירופה, פלשתינה וישראל. באופן כללי יותר, עוסקים מחקריה בהסטוריה החברתית והתרבותית של המזון, הצריכה והחקלאות, ובמיוחד בהסטוריות המשולבות של מזון ובעלי חיים בסביבות קולוניאליות עירוניות וקולוניאליות-התיישבותיות. אפרת השלימה את לימודי הדוקטורט שלה בהסטוריה בינלאומית ב-IHEID, ז'נבה, שם מומן פרויקט המחקר שלה על ידי האגודה הלאומית למדעים של שוויץ,  עם מענק Doc.CH. כעת היא עובדת על כתיבת ספר בשם Meat in the Heat, על תודות ייצור הבשר וצריכתו בתקופת המנדט בארץ.  

מאיה דוּאני היא הסטוריונית של הסביבה ומרצה במכללת תל חי. היא קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת חיפה ב-2010. תחום העניין העיקרי שלה הוא החיבורים בין תפיסות סביבתיות והסטוריה יהודית וציונית. ב-2020 היא הוציא את הספר  האגם הנעלם – החולה כסמל להשתנות היחס לסביבה במדינת ישראל (ירושלים: יד יצחק בן צבי). היא אחת מפעילות הפורום הישראלי לתולדות הסביבה, המסונף לחברה האירופית להסטוריה סביבתית (ESEH). באחרונה, היא קיבלה מענק מקרן גשר לקולנוע רב-תרבותי, במטרה להפיק סרט תיעודי המבוסס על מחקריה על ביצת החולה.

פרנציסקה ויינמן (Weinmann) היא תלמידת דוקטורט במרכז ללימודי ישראל באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. בעבודת הדוקטורט שלה, "עמדות ים-תיכוניות: נקודות ראות יהודיות על אדמה וים", היא בוחנת את התמורה ההסטורית ואת ההשפעה של תפיסות מרחביות יהודיות ביחס לנמל תל אביב בשנים 1936-1967. היא מתעניינת בעיקר בהסטוריה יהודית מודרנית, בתיאוריה מרחבית, בהסטוריוגרפיה ים-תיכונית ובתרבות האזור. לפרנציסקה תואר שני בלימודי אירופה מאוניברסיטת לייפציג ומהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר ראשון בלימודי תרבות ואסתטיקה יישומית מאוניברסיטת הילדסהיים.

אֶלֶה לארסון (Larsson) היא הסטוריונית של המדע, המתמחה בתולדות ידיעת הטבע ובתולדות בעלי החיים. היא השלימה את עבודת הדוקטורט שלה על "איסוף, אצירה והבנייה של ידע זואולוגי: מפעלו הזואולוגי של וולטר רוטשילד, 1878 לערך-1937", בקינג'ס קולג' לונדון באפריל 2020. מאז הצטרפה אלה לבית הספר ללימודים מתקדמים באוניברסיטת וסטמינסטר. תחומי המחקר בהם היא מתמקדת כיום כוללים רשתות ידיעת טבע, תולדות גני החיות, והחזקת בעלי חיים אקזוטיים. באחרונה היא פרסמה את מאמר הראשון – "'מופקדים נפקדים'": התמודדות  עם מוות בגני החברה הזואולוגית של לונדון" – ב-Archives of Natural History (אפריל 2021). אלה גם מקדישה מזמנה לתפקידיה כמזכירה לענייני מדיה חברתית, תקשורת וקידום מכירות במועצת החברה לתולדות ידיעת הטבע וכמייסדת-שותפה של הקבוצה הבינלאומית לתולדות בעלי  החיים.

טוֹבּיאס מריקה (Mörike) הוא אוצר וחוקר. הוא מתעניין בהסטוריות הסביבתיות של מערב אסיה דרך הזווית של אוספים. בעבודת הדוקטורט שלו, הוא חקר נרטיבים מרחביים וסביבתיים של מפות ודגימות מדעיות של האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל, ובחן בעין ביקורתית את הטמעת התפיסות הנוצריות-אימפריאליות בציונות המוקדמת. בין יתר הנושאים, הוא מתעניין בתולדות משלחות מדעיות לא"י ובמחקרים ציוניים מוקדמים על החקלאות הפלסטינית.

מריה פייקרסקה (Piekarska) היא תלמידת דוקטורט בתכנית "טבע-תרבות" הבינתחומית בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת ורשה. תחומי העניין שלה נוגעים לממדים המרחביים, הסביבתיים והחומריים של זכרון, במיוחד למפגש בין פרקטיקות גיבוש זהות בסביבות טבעיות ומפגשים אפשריים בין מדעי הרוח הסביבתיים וחקר הזכרון. מתוך גישה חומרית-סמיוטית, עבודת הדוקטורט שלה במחקרי תרבות עסקה בהתפתחות תרבות הזכרון היהודית-ישראלית במרחבים מיוערים, בה המשיגה את היער הישראלי כאסמבלז' אורגני-הנצחתי. מחוץ לעוללם האקדמי, מריה פעילה במגזר השלישי בתחום הזכרון היהודי-פולני. במסגרת קבוצת המחקר, היא תעקוב אחר התלכדויות של טבע וזכרון בהקשר היהודי-פולני, ובמיוחד בגישות יהודיות כלפי ממלכת הטבע בפולין של ראשית המאה ה-20.

טטיאנה פרגה (Perga) קיבלה תואר דוקטור בהסטוריה מהאוניברסיטה הלאומי ע"ש טאראס שבצ'נקו (אוניברסיטת קייב). מאז 1993, היא עובדת באקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה. בשנים 1993-2013, במכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים, ומ-2014 עד היו במכון להסטוריה עולמית. כיום היא חוקרת בכירה, היא חיברה 140 מאמרים, היתה מחברת-שותפה של שבעה ספרים, וכן חיברה בעצמה שני ספרים שהתמקדו בהיבטים שונים של הסטוריה סביבתית. היא ראש הנציגות האוקראינית בחברה האירופית להסטוריה סביבתית (ESEH); ראש המערכת של כתב העת האוקראיני הסטוריה ופוליטיקה אמריקאית; חברת מערכת בכתב העת האוקראיני "מחקרים בתולדות אירופה"; חברת מערכת בכתב  העת האוקראיני  "ענייני חוץ"; ומומחית מטעם המשרד לחינוך ומדעים. ב-2021, קיבל פרויקט המחקר שלה "אסטרטגיות הישרדות של יהודים באזור קייב בשנות ה-30" מימון מהמרכז להנצחת השואה בבאבי יאר.

יונתן שורש (Schorsch) מחזיק בקתדרה להסטוריה דתית ואינטלקטואלית של היהודים באוניברסיטת פוטסדם. פרסומיו הרלוונטיים האחרונים הם: "חזרת השבט: יהודים, תרבות-נגד ואמריקאים ילידים", Common Knowledge 27.1 (January 2021): 40-85; "שמן זית, משיחה ואקולוגיה", Ritual Dynamics in Judaism and Christianity, ed. Claudia Bergmann and Benedikt Kranemann (Leiden:  Brill, 2019); תנועת המזון, תרבות ודת: סיפור על חזירים, נוצרים, יהודים ופוליטיקה (New York: Palgrave, 2018). "החיפוש אחר אל אקולוגי", אהיה אשר אהיה, עורכים: Martin S. Cohen, Saul Berman and David Birnbaum (New York: New Paradigm, 2019); "שבת בעידן האנתרופוקני,  One World – Many Faiths: Religious Contributions to Justice, Peace and the Integrity of Creation, Berliner Reihe für Mission, Ökumene und Dialog (Berlin: Wichern, 2019). ב-2016 הוא הקים "סאמר סקול לאקטיביזם יהודי" בברלין. ב-2019, הוא ייסד את "פרויקט השבת הירוקה".