ד"ר ארנדט אנגלהרדט (Engelhardt) עובד מאז 2006 כהסטוריון של התרבות במכון לייבניץ להסטוריה ותרבות יהודית – שמעון דובנוב. הוא השלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת לייפציג. עבודת הדוקטורט עסקה באנציקלופדיות יהודיות מודרניות, ויצאה כספר בשם Arsenale jüdischen Wissens. Zur Entstehungsgeschichte der ‘Encyclopaedia Judaica’ (Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 2014).  כרגע הוא חוקר-עמית במרכז מינרבה ע"ש פרנץ רוזנצווייג באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו הנכתב בימים אלה, Public Emancipation and Literary Belonging: On the Materiality of German-Language Jewish Publishing Cultures in the Nineteenth Century , משחזר את הממדים החומריים והתרבותיים של המסחר היהודי בספרים בגרמנית והקריאה היהודית בספרים אלה בעידן האמנציפציה, בהקשר של מגמות נרחבות יותר בהסטוריה האינטלקטואלית של אירופה.

רחל בלומנטל (Blumenthal) היא עמיתה במכון המחקר ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. היא חוקרת את העידן הבתר-מלחמתי ואת ההשלכות ההרסניות של מלחמת העולם השנייה. עבודת הדוקטורט שהגישה לאוניברסיטה העברית עוסקת ב"וועידת התביעות, מדינת ישראל והגולה: 1951-1964". באוגוסט 2021, פרסמה הוצאת לקסינגטון את ספרה Right to Reparations: The Claims Conference and Holocaust Survivors, 1951-1964.. בלומנטל גם קיבלה תואר שני במשפטים (LL.M) מאוניברסיטת תל אביב, וכן את הפרס לאקדמאים זוטרים ע"ש סאלו וז'אנט ברון מאוניברסיטת וינה (2021). בימים אלה היא חוקרת עימותים בין פליטים לתושבים מקומיים באוסטריה העילית ובזלצבורג אחרי המלחמה, וכן את המודל האוסטרי של צדק מאחה.

גוסטבו גוסמן (Guzmán) הוא עמית פוסט-דוקטורט במכון ללימודים יהודיים של אוניברסיטת פוטסדם. פרויקט המחקר הנוכחי שלו עוסק ב הגירת יהודים מגרמניה לצ'ילה, פרו ובוליביה – שלוש ארצות האנדים בדרום אמריקה – ובהשפעת השילומים הגרמנים על יהודי מדינות אלו. ד"ר גוסמן קיבל תואר דוקטור להסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית פרופ' רענן ריין, ניתחה את גישות הימין בצ'ילה כלפי יהודים משנות ה-30 ועד שנות ה-70, וחשפה תמורות והמשכיות לאורך זמן.

שיר גנור היא הסטוריונית של יהדות דוברת גרמנית וגרמניה המודרנית. מחקרה מתמקד בקשרים שבין הגירה בכפייה, זכרון, וזהות תרבותית. היא פרופסור חבר להסטוריה באוניברסיטת מינסוטה, שם היא מלמדת נושאים כמו ההסטוריה של רצח עם, גירוש וזכויות אדם. בימים אלה היא שוקדת על ספר בשם In Scattered Formation: Displacement, Alignment and the German-Jewish Diaspora. מחקר זה  מתחקה אחר צמיחתה של רשת בין-לאומית של פליטים יהודים בגולה, שנמלטו מגרמניה הנאצית והשטחים שסיפחה.

ד"ר לורנה דה ויטה היא פרופ' משנה להסטוריה של יחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוטרכט, שם היא מובילה בימים אלה את הפרויקט "זכר השואה ודיפלומטיה בינלאומית: הפוליטיקה הגלובלית של זכרון ושכחה" (Alfred Landecker Lecturer Programme). במרץ 2022, היא יזמה ואירחה סדנא רב-תחומית בינלאומית בנושא "וסנאר 1952: ממציאים את השילומים מחדש". הסדנא התקיימה באקדמיה ההולנדית המלכותית לאמנויות ומדעים (KNAW), לציון יום השנה השבעים לפתיחת המו"מ שהוביל להסכמי לוקסמבורג. ד"ר דה ויטה היא מחברת הספרIsraelpolitik: German-Israeli Relations 1949-1969  (Manchester University Press, 2020; מהדורת כריכה רכה, 2022). באחרונה היא פרסמה את "הכנסת אורחים הולנדית: המו"מ בין גרמניה, היהודים וישראל על רקע המתחים בעידן שלאחר השואה ולאחר האימפריה", ב-Low Countries Historical Review. ביחד עם קונסטנטין גשלר מאוניברסיטת רוהר בוכום, היא עורכת כיום אסופת מאמרים על מורשת המו"מ של 1952 (forthcoming, Routledge).

עירית חן היא דוקטורנטית במחלקה להסטוריה יהודית ויהדות בת-זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחיית פרופ' יפעת וייס וד"ר שרון לבנה. היא עומדת בראש הארכיון ליהדות דוברת גרמנית בישראל (AGSJI) במרכז DAAD ללימודים גרמניים ואירופיים באוניברסיטת חיפה, ומשמשת כעמיתת מחקר במרכז קובנר להסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלה מתמקדת במשלחת הרכש לקלן, הנציגות המסחרית הרשמית הבלעדית של ממשלת ישראל ברפובליקה הפדרלית של גרמניה – מערב גרמניה – לצורך יישום הסכם השילומים. הנציגות החלה לפעול בגרמניה במאי 1953, חודשים מספר לאחר אשרור ההסכם, והיא נסגרה באוגוסט 1965 עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל, עוד לפני שהסכם השילומים פג רשמית. לאורך תריסר שנות פעילותה של המשלחת בגרמניה, היו אנשיה שליחים ישראלים ממוצא יהודי-גרמני. המחקר בוחן את תפקידם ותרומתם של חברי המשלחת, ששבו לארץ מולדתם כנציגי מדינת ישראל, בעיצוב הקשרים המוקדמים בין שתי המדינות סביב הסכם השילומים, באופן שהוביל בסופו של דבר לכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים.

יעל מישלי היא דוקטורנטית בחוג לכלכלת סביבה וניהול בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעבודת התזה שלה, היא בדקה הבדלים בניידות בין-דורית בין ילדים לניצולי שואה לבין צאצאי מהגרים שהגיעו ארצה לפני המלחמה, ומראה כי ילדי הניצולים התאפיינו במידה רבה יותר של ניידות. מחקרה הצביע על האפשרות שהשילומים תרמו להגברת הניידות הבין-דורית. באמצעות השוואה בין קבוצות של ניצולי שואה שנבדלו בהיקף הפיצויים שקיבלו, בוחנת מישלי שאלה זו כחלק ממחקר הדוקטורט שלה.

אנה צ'יריץ' פבלוביץ' (Pavlović) היא דוקטורנטית במחלקת "אטלייה" להסטוריה בין-תחומית באוניברסיטת ELTE, הונגריה. יש לה תואר שני בהסטוריה יהודית מאוניברסיטת מרכז אירופה, הונגריה, וכן במשפט בינלאומי וזכויות אדם מהמכון האירופי, ספרד. קודם לכן, היא קיבלה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהפקולטה למדעי המדינה, סרביה. פבלוביץ' חוקרת את ההתחדשות של יהודי ספרד בבוסניה, כמו גם את ההשתלבות של מספר תופעות סוציו-פוליטיות משמעותיות כמו חברה אזרחית, תרבות פופולרית, לאומיות וזכרון מלחמת העולם השנייה בבלקנים. בעבר, היא שימשה כעמיתת מחקר במכון מריה סקלודובסקה-קירי לחקר האנטישמיות במזרח ובמרכז אירופה. כיום היא עוסקת בפיתוח מאגר מידע מקוון לשם שימור והחייאת המורשת היהודית של דרום-מזרח אירופה.

גדעון ראובני הוא ראש מכון ויידנפלד לחקר היהדות. הוא פרסם חיבורים רבים במגוון נושאים, כולל הסטוריוגרפיה, ספורט, תרבות הקריאה והסטוריה כלכלית של היהודים. ספרו האחרון, Consumer Culture and the Making of Modern Jewish Identity (Cambridge University Press), זכה ב-2018 בפרס האמריקאי לספר היהודי הטוב ביותר (National Jewish Book Award). באחרונה הוא היה עורך שותף של הספר The Future of German-Jewish Past (Purdue University Press, 2021). כעת הוא שוקד על ספר העוסק בתולדות הסכם השילומים של 1952.