אני דוקטורנטית באוניברסיטת ארפורט. למדתי ספרנות ומידענות, פילוסופיה ותיאולוגיה פרוטסטנטית באוניברסיטת הומבולדט בברלין. המחקר שלי מתמקד בהסטוריה של הספריות, תיאוריות אוספים וחקר מוצאות. עבודת הדוקטורט שלי בוחנת את תולדות הספריה של מכון ליאו בק בירושלים מנקודת מבט של ניתוח המרחב, בדגש על הגירת ספרים עקב בריחה, ביזה, והשבה במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה. האוסף, שנהגה במקור כספריית מחקר, משקף כיום פסיפס גיאולוגי של תולדות הספר היהודי. המחקר מפרש את הספריה כמקור, ושואף להבין את האוסף לא רק כמאגר של טקסטים אלא גם כעדות להתפתחויות ותהפוכות תרבותיות והסטוריות.

דייוויד לייטנר כהן הוא תלמיד דוקטורט בתולדות היהדות ב-University of Chicago Divinity School. עבודת הדוקטורט שלו, "מסלול שונה למודרניות היהודית" בוחנת תגובות נגד ההשכלה ומורכבויות ביחס לאידיאליזם הגרמני והחשיבה האנטי-ליברלית במאה ה-20. לכהן תואר שני במדעי הדתות מאוניברסיטת שיקגו ותואר ראשון בפילוסופיה ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר שלו כוללים הגות יהודית בעת החדשה, פילוסופיה של ההלכה, פילוסופיה יהודית בימי הביניים וקבלה.

סמנכ"לית וראש חטיבת המחקר בספריית השואה ע"ש וינר, בלונדון, שם היא אחראית על תוכניות ושותפויות אקדמיות. מחקרה מתמקד בתולדות מאמצי האיתור והתיעוד לאחר מלחמת העולם השנייה, במערכת מחנות הריכוז בגרמניה הנאצית, ובמחקרים השוואתיים על שיתוף פעולה והתנגדות בצרפת והונגריה. במחקרה היא מתמקדת בביוגרפיה ארכיונית שמקורה באוסף של תיאורי ניצולים שתיעדה הספריה בהובלת אווה רייכמן (Reichmann) בשנות ה-50. בהסתמך על מסגרות של העברת ידע של מהגרים ומגדר, הספר מתמקד בתפקידן של הנשים בהקמת ארכיונים לאחר המלחמה ומותח קשרים אל התפתחותם של נרטיבים על-לאומיים חדשים על השואה, תוך בחינת הקשר בין זכרון פרטי וציבורי וההעברה האפשרית של השפעות ורעיונות בין מסורות האיסוף של יהודי מזרח אירופה הקשורות לחורבן פאָרשונג (יידיש, מחקרי חורבן או פורענות) לבין הגישות ה"מדעיות" של יהודי גרמניה. שמידט גם עורכת בימים אלה את האסופה קשישים והשואה (עם אליזבת אנתוני וג'ואנה סליווה), העתידה לצאת לאור בהוצאת Wayne Stane University ב-2025, כמו גם אסופה על מחקרים מתקופת השואה (עם צ'רלי נייט, קלרה דייקסטרה וסנדרה ליפנר), העתידה לצאת בהוצאות Bloomsbury, גם כן ב-2025.

דוקטורנטית ועוזרת מחקר במחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת יינה. עבודת הדוקטורט שלה שופכת אור על הקשר בין תולדות האמנות לבין מחקרי מוצאות, כדי לבחון מגמות עכשוויות בחקר תולדות האמנות ובפרקטיקות אוצרותיות במוזיאונים, כמו גם את הפוטנציאל הביקורתי של מחקרי מוצאות ביחס לתחום הוותיק והיוקרתי של תולדות האמנות ולשיטה המוזיאונית. נכון לעכשיו, שלל תערוכות במוזיאונים לאמנות בגרמניה, אוסטריה ושווייץ מציגות פרויקטים של מחקרי מוצאות, בעיקר בהקשרי עוולה (Unrechtskontexte) – עוולות הנאציזם, הקולוניאליזם והכיבוש הסובייטי של מזרח גרמניה. ניתוח תערוכות נבחרות ישולב עם הדיון המחקרי כדי להבליט את המקורות, הנטיות, והפוטנציאל הטמון במחקרי מוצאות.

אמנית בין-תחומית וחוקרת. תחומי העניין שלה כוללים חינוך לאמנות, זכרון, הגירה והסטוריות תרבותיות כפי שהן נתפסות דרך אוספים מוזיאוניים כמו גם ארכיונים עצמאיים ורשמיים, בדגש מיוחד על המורשת היהודית של מזרח אירופה ומרכזה. בפרקטיקה שלה, וישניצקי לוי יוצאת למסעות גיאוגרפיים, תרבותיים ולשוניים. הרקע שהרב-לאומי והרב-לשוני שלה גם עודד אותה לחקור כיצד שפה או שפות מתעצב(ו)ת על ידי גבולות מרחביים ומבני מדינות לאום. היא כתבה על אמנות ותרבות יהודית בפולין לכתבי עת אקדמיים וספרותיים.

מחקרה הנוכחי מתמקד בכרוניקות – בטרם המלחמה ולאחריה – של אוסף הצילומים של המוזיאון היהודי הראשון בברלין, כיום חלק מאוסף האמנות של המכון ההסטורי היהודי בוורשה. האוסף, שניחן באיכות אנציקלופדית, מהווה עדות לתור הזהב של התרבות היהודית באירופה לפני המלחמה. באמצעות מעקב אחר הביוגרפיות של הדמויות המובילות במוזיאון – קרל שוורץ, ארנה שטיין, פרנץ לנדסברגר ורחל וישניצר – אשר נמלטה בשנות ה-30 מגרמניה לפלשתינה ולארה"ב – מחקרה משחזר את המתודולוגיות האוצרותיות ואת התפיסות החינוכיות שמאחורי האוסף בתקופה שלאחר עקירתו.

דוקטורנטית לספרות גרמנית ב-King’s College London ובאוניברסיטת שטוטגרט. הדוקטורט שלה בוחן את הביוגרפיות של ארבע סופרות יהודיות שברחו מגרמניה הנאצית לארה"ב ובריטניה: ויקי באום (Baum), ג'ינה קאוס (Kaus), גבריאלה טרגיט (Tergit) וזלקה פירטל (Viertel). כיום היא עובדת כעוזרת מחקר בשטוטגרט, ומלמדת על ספרות יהודית-גרמנית, ספרות גולים, וכתיבה נשית במאה ה-20. ובר היא בוגרת אוניברסיטת אוקספורד עם תואר שני בספרות אנגלית (2021).

למדה הסטוריה ואנגלית באוניברסיטת הומבולדט בברלין, וחיברה תזה על עבודתו החינוכית של לודוויג גייגר, בנו של אברהם גייגר (Geiger). בימים אלה היא כותבת דוקטורט על "מקיצי נרדמים" – חברת המלומדים הוותיקה ביותר (נוסדה בפרוסיה המזרחית ב-1861) שהוקדשה לעריכה ופרסום של כתבי עת עבריים נדירים מימי הביניים שעודנה פעילה כיום.

עמית בתר-דוקטורט אורח ב-UCD Humanities Institute בדבלין, וכן עמית בבית הספר ללימודים מתקדמים באוניברסיטת לונדון. מחקר הבתר-דוקטורט שלו, "מורשת הגלות", עוסק בגלות של יהודי גרמניה לאחר 1945. מדובר במחקר מקרה ארכיוני על המשורר, המתרגם והמבקר מיכאל המבורגר. עד 2023, גרייטה היה עוזר מחקר במחלקה הגרמנית באוניברסיטת הומבולדט בברלין, ומאז 2019 הוא משמש כחוקר במשרה חלקית בפרויקט גתה של אוניברסיטת פרינסטון על המהפכה הצרפתית. הוא סיים את לימודי הדוקטורט שלו בהומבולדט ב-2022; כותרת הדוקטורט: "המרכז הריק ברלין, דימוי של גרמניה לאחר המלחמה". הדוקטורט עתיד לצאת לאור בהוצאת ולשטיין, גטינגן; הפרסום ממומן, בחלקו, על ידי הקרן הפדרלית Aufarbeitung.

במסגרת מחקריו על הגולים היהודים מגרמניה, גרייטה שב וערך את היצירה המרכזית של הסופר, ידידו של ולטר בנימין, וילהלם שפייר (Speyer), "אושרם של בני משפחת אנדרנך" (Das Glück der Andernachs, 1947) – רומן על ברלין בשלהי המאה ה-19 (עתיד לצאת לאור בהוצאת Lilienfeld). הוא גם פרסם מאמרים על הכתיבה בגלות, כולל בין היתר על אודות גיאורג הרמן (Hermann), גבריאלה טרגיט (Tergit), ויטולד גומברוביץ' (Gombrowitcz) ואינגבורג בכמן (Bachmann). תחומי העניין הכלליים שלו הם ספרות השוואתית, פנומנולוגיה והרמנויטיקה.

עמיתת בתר-דוקטורט בהסטוריה גרמנית ויהודית במכון לתולדות גרמניה בוושינגטון העיר. תחום העניין העיקרי שלה הוא הסטוריה ותרבות של יהודי גרמניה בעת החדשה, בדגש על תרבות חומרית יהודית. היא סיימה את עבודת הדוקטורט בהסטוריה מודרנית מאוניברסיטת פוטסדם ב-2016. ספרה הראשון, "מטרוניות ברלינאיות: נשים שאספו וקידמו את האמנות החזותית בסביבות 1900" (Berliner Kunstmatronage. Sammlerinnen und Förderinnen bildender Kunst um 1900), יצא לאור ב-2018, בהוצאת ולשטיין.

בהיותה גם אשת מקצוע בתחום המוזיאוני, היא הקדישה עצמה באחרונה למחקרי מוצאות בתחום היודאיקה. היא חברה במועצת המנהלים של קבוצת העבודה למחקרי מוצאות (Arbeitskreis Provenienzforschung) וכן מייסדת קבוצת המחקר הבינלאומית של קבוצה זו על מחקרי מוצאות בתחום היודאיקה. בפרויקט המחקר הנוכחי שלה, היא בוחנת את הביוגרפיות המפותלות ואת מסלולי ההגירה הנפתלים של חפצי פולחן יהודיים, כמו גם את הייחוסים המשתנים של משמעויות ותפקידים לחפצים אלה לאחר 1945, כחלק ממחקר תולדות תרבות על-לאומי. כיום היא שוקדת על פרסום משותף (ביחד עם קריסטל פורס וקתרינה ויילר) על אספנית האמנות הברלינאית מארי-אן פון גולדשמידט-רוטשילד, ובאחרונה היא פרסמה (ביחד עם ג'לי-מארת כהן) על גורלו של אוסף היודאיקה של ליאו לסמן, אחד מהאוספים הפרטיים החשובים בגרמניה של לפני המלחמה.

היא דוקטורנטית בביה"ס להסטוריה ע"ש צבי יעבץ באוניברסיטת תל אביב. הדוקטורט שלה, הנושא את הכותרת הזמנית "מוסקבה שעל גדות השפרה: יהודים רוסיים כמתווכי תרבות בברלין, 1919-1933", מתמקד באינטלקטואלים היהודים שהיגרו מרוסיה לבירת הרפובליקה של ויימר. קבוצה זו שקדה על יצירה תרבותית ואקטיביזם חברתי חוצי גבולות, ונעה בין חוגי המהגרים הרוסים, מבצר האוונגרד של קהילת האמנים הסובייטים בברלין, וחוגי התרבות של יהודי גרמניה. בסופו של דבר, מבקש הפרויקט לצייר תמונה מורכבת יותר של מעבר הרעיונות בין החברות הגרמנית, היהודית והסובייטית בתחילת התקופה שבין המלחמות. באופן כללי, אניה מתעניינת בהגירה, רשתות על-לאומיות ומעברים תרבותיים. יש לה תואר שני במשפט ודיפלומטיה מאוניברסיטת טאפטס ותואר ראשון במדעי המדינה מהאוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה.

עובדת כיום בשירות הממשל הפדרלי בארה"ב כארכיונאית והסטוריונית. היא חוקרת את תפקידיהם של סוחרי האמנות הגרמנים תחת המשטר הנאצית, בין היתר כמשתפי פעולה, ואת השבת נכסי התרבות הגנובים באוסטריה שלאחר כיבושה בידי בעלות הברית. תחומי העניין שלה כוללים את תפקידם של סוחרי אמנות כמשתפי פעולה, הסטוריות של יצירות אמנות גנובות, ומאמצי השבה באזורי הכיבוש של בעלות הברית. ב 2023-24 היא זכתה במענק מחקר מטעם Botstiber Institute for Austrian-American Studies, וב-2024 מונתה למשתתפת בסמינר מחקרי של מוזיאון השואה בוושינגטון.