פרויקט מחקר
ארנה מאייר והבית המודרני
ד"ר ארנה מאייר (מאיר, 1890-1975) הייתה אחת המשפיעות ביותר בתחום רפורמת הבית, ועיצבה הרגלי עבודה רציונליים במרחב הביתי במחצית הראשונה של המאה ה-20. כתביה שימשו השראה לפיתוח מושגי יסוד בתכנון מגורים מודרני. היא הפיצה את רעיונותיה לציבור הרחב, הפכה לדוברת מרכזית לטובת המרחב הביתי המודרני ושימרה מקום מרכזי בתולדות תכנון המטבח המודרני בעולם.
מאייר נולדה בברלין למשפחה של יהודים מתבוללים. בין השנים 1908 ל-1913 למדה כלכלה פוליטית באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין, שם קיבלה את הדוקטורט שלה. עבודת הדוקטורט שלה התבססה על פנקס חשבונות שבו השתמש אביה לניהול משק הבית. פריצתה הגדולה לתודעה הגיעה עם פרסום ספרה Der neue Haushalt (משק הבית החדש) בשנת 1926. בספר זה הציגה רעיונות לארגון עבודה רציונלי שנועד להקל על עבודות הבית של נשים, והדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה בין אדריכלים לעקרות בית לצורך פיתוח מוצרים משופרים לבית המודרני.
בין השנים 1929-1933 פרסמה מאייר ירחון לנשים בשם Neue Hauswirtschaft (כלכלה ביתית חדשה). לירחון כתבו אנשי אקדמיה מתחומים שונים כגון מדע המדינה, פסיכולוגיה, כלכלה ועבודה סוציאלית. מאייר פרסמה גם מאמרים בכתבי עת לאדריכלות ובמגזינים לנשים, ייעצה לאדריכלים מודרניסטים מובילים כמו מיס ואן דר רוהה ו-J.J.P. אאוד, וכן ליצרני רהיטים מובילים. היא הייתה חברה פעילה בחברת המחקר של הרייך ליעילות כלכלית בבנייה ובמגורים (Reichsforschungsgesellschaft; RfG), והציגה את רעיונותיה בתערוכות שונות על דיור חדש, כמו התערוכה Die Wohnung (המגורים) ב-Weissenhofsiedlung בשטוטגרט, 1927.
עליית הנאצים לשלטון אילצה את מאייר לעזוב את ברלין ולהגר לארץ ישראל בסוף 1933. פעילותה בארץ בשנות ה-30 נחשבת לתקופה המשמעותית ביותר שלה כאן. עם זאת, למרות שמילאה תפקידים רבים בתחום ייעוץ והדרכה, כגון עבור ויצו (הארגון הציוני הבינלאומי לנשים) וחברת החשמל הארץ-ישראלית (PEC), מאייר לא הצליחה להגיע לעמדות השפעה בקהילה היהודית המקומית ולאחר מכן בישראל, בהשוואה למעמדה בגרמניה. עם הזמן, תהילתה דעכה והיא נשכחה כמעט לחלוטין.
מחקר זה בוחן את עבודתה של מאייר בארץ ישראל ובישראל כהמשך ישיר לקריירה ולמוניטין שלה בגרמניה. המחקר שופך אור על תרומתה לפיתוח הבית המודרני בשתי המדינות דרך חקר סוגיות סוציוקולטורליות, זהותה היהודית, לאומיותה והקשר בין אדריכלות, טכנולוגיה ומגדר. באמצעות מחקר זה אנו שואפים להאיר את הישגיה פורצי הדרך של מאייר ולהחזיר אותה להיסטוריוגרפיה של האדריכלות המודרנית המקומית והבינלאומית. המחקר מתבצע בשיתוף פעולה עם ד"ר לאורה אלטמן וד"ר אנדראס ברמר מהאוניברסיטה ללימודים יהודיים בהיידלברג Die Hochschule für Jüdische Studien Heidelberg (Heidelberg College for Jewish Studies) וממומן על ידי קרן המחקר הגרמנית (DFG).
ראש הפרויקט: ד"ר אירנה אווה בן-דוד
חוקרת: ד"ר סיגל דוידי

ד"ר סיגל דוידי היא אדריכלית והיסטוריונית של אדריכלות ומרצה בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. מחקריה עוסקים בקשר שבין אדריכלות מודרנית בתקופת המנדט ובישראל לבין לאומיות, הגירה, מגדר וזקנה. על עבודת הדוקטורט העוסקת בדור הראשון של האדריכליות בארץ ישראל, זכתה ב-2017 בפרס מטעם מכון ליאו בק ירושלים. דוידי הייתה פוסט דוקטורנטית עם מלגת מינרווה בקתדרה להיסטוריה ותיאוריה באדריכלות, באוניברסיטה הטכנית של ברלין (2018) ועמיתת מחקר במכון כץ ללימודי יהדות מתקדמים, באוניברסיטת פנסילבניה (2020-1019). זוכת 'פרס קרן גולדברג' בשנת 2017 מטעם האוניברסיטה הפתוחה לכתב יד מצטיין במסלול הביכורים שהביא לפרסום ספרה ב-2020 "בונות ארץ חדשה – אדריכליות וארגוני נשים תקופת המנדט", בהוצאת למדא עיון של האוניברסיטה הפתוחה. מהדורה אנגלית של הספר תצא לאור במהלך 2025 בהוצאת .Palgrave-Macmillanב-2007 אצרה (בשיתוף אדריכל סרג'יו לרמן) את התערוכה "הנוכחות הנשית באדריכלות הישראלית" וב-2023 אצרה (בשיתוף אדריכלית לימור יוסיפון גולדמן) את התערוכה "האדריכלית". התערוכות הוצגו בגלריה בבית האדריכל.ית ביפו. בשנת 2023 זכתה במענק מחקר DFG בשיתוף ד"ר לאורה אלטמן בנושא "ארנה מאייר והבית המודרני".