פרויקט מחקר
מורשת יהדות גרמניה בפזורתה
מורשת יהדות גרמניה בפזורתה: תולדותיה של ספריית בית המדרש הגבוה למדעי היהדות לאחר המלחמה
הפרויקט מוקדש לגורלה, משמעותה, תפקידה והשפעתה של ספריית בית המדרש הגבוה למדעי היהדות ( Hochschule für die Wissenschaft des Judentums), אחד מהסמינרים המובילים לרבנות בגרמניה מאז 1872.
ספריית בית המדרש מילאה תפקיד מכריע בתולדות יהדות גרמניה במאה ה-20. היא היתה ביתם הרוחני של כמה דורות של אינטלקטואלים יהודים-גרמנים ומנהיגים קהילתיים, במיוחד אלה שעסקו במדעי היהדות, שרכשו את השכלתם ופיתחו את רעיונותיהם בזכות השפע העצום של ספריה. הספריה הקיפה כ-60,000 ספרים, לרבות אוספיהם האישיים של המזרחנים מוריץ אברהם לוי (Levy) ויוליס פירסט (Fürst), כמו גם אוסף הספרים של אברהם גייגר (Geiger), אחד מהאבות המייסדים של היהדות הרפורמית. בגרמניה שטרם המלחמה, היתה זו אחת הספריות היהודיות העשירות ביותר בתחום הספרות המדעית והרבנית.
על אף תפקידה החיוני בהתפתחות השכלה גרמנית-יהודית מודרנית, טרם נעשה מחקר מדעי אודות הספריה. הסיבה העיקרית לכך היא הגורל שפקד אותה במלחמה: בתקופה הנאצית, הספריה נבוזה, נפוצה, ונוכסה על ידי מספר מוסדות שעסקו ב"מחקר" אנטישמי. יתר על כן, במהלך המלחמה הקרה, התיעוד הארכיוני של השתלשלותה לאחר המלחמה נפוץ אף הוא לכל עבר, מה שהקשה עוד יותר על שחזור גורלה של הספריה.
על רקע זה, מטרתנו היא למפות את תפוצת הספרים מספריית בית המדרש. באמצעות מעקב אחר הספרים שנפוצו לכל עבר, אנו מבקשים להתחקות אחר רשת המוסדות ואנשי הרוח היהודים שהיו מעורבים לאחר המלחמה בהצלת ספרים שנבזזו על ידי הנאצים. במסגרת הפרויקט, ננקוט שתי גישות משלימות. הגישה הראשונה תהא חיפוש בארכיונים של הספריה הלאומית, אחת המוטבות העיקריות של הספריות הנבזזות ושל ספרי בית המדרש בפרט. הגישה השנייה תהא חקר מוצאות נרחב באוספי הספרים של מכון ליאו בק בירושלים, שם ניתן למצוא כמה מספרי בית המדרש, ושחזור נתיבותיהם מאירופה ועד לספריית המכון. מתודה משולבת זו תחשוף את אשר ניתן ללמוד מתולדות הספריה אודות מעמדה של מורשת יהדות גרמניה בישראל לאחר השואה.
המחקר ייערך בשיתוף עם מכון לייבניץ היסטוריה ותרבות יהודית – שמעון דובנוב בלייפציג, כחלק מהפרויקט "מורשת תרבותית יהודית-גרמנית מעבר לים", אשר בוחן את המורשת הרעיונית והתרבותית של בית המדרש בתקופה שלאחר המלחמה. המחקר נערך במימון הקרן הגרמנית למחקר, DFG, במסגרת התכנית למורשת תרבותית יהודית, אשכול א': "הבניות היסטוריות ועכשוויות של המורשת התרבותית היהודית.
חוקרת ראשית: ד"ר אירנה אווה בן-דוד
חוקרת: ד"ר אנה הולצר-קוואלקו
עוזרות מחקר: טרם התמנו

ספרים מבית המדרש הגבוה למדעי היהדות והספריה הלאומית בירושלים
בפרויקט המחקר שלי, הנערך במסגרת "מורשת יהדות גרמניה בפזורתה", אני מתמקדת בגורל הספרים שמקורם בבית המדרש הגבוה ללימודי היהדות, אשר מצאו את דרכם אל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום ולהלן, הספריה הלאומית) בשנים שלאחר 1945.
בתקופה שמייד לאחר המלחמה, היתה הספריה הלאומית אחד מהיעדים המרכזיים לקליטת ספריות וארכיונים יהודים שנבזזו על ידי הנאצים, ושימשה כנציגתם של הרוב הגדול של הקהילות היהודיות ומוסדות התרבות ביישוב (ומאוחר יותר בישראל) במו"מ על השבת הקניין התרבותי היהודי לאחר 1945. על פי האומדן, קיבלה הספריה כחצי מיליון כותרים מאירופה, כולל מאות אלפי ספרים שמקורם ביהדות גרמניה, ובכלל זה אוספי הספרים של בית המדרש שהתגלה לאחר המלחמה בצ'כוסלובקיה. על רקע זה, פרויקט המחקר שלי בוחן את העברתם של ספרי בית המדרש מפראג לירושלים, ואת המשך תפוצתם בישראל.
תוך הסתמכות בלעדית על מקורות ראשוניים, רובם בלתי מוכרים עד כה, אני מבקשת לשפוך אור על ניהול המורשת התרבותית של בית המדרש בידי הספריה בירושלים, ולדון בתנאים שהשפיעו על גורל ספרי המכון ועל התפתחות המורשת התרבותית של יהדות גרמניה בישראל שלאחר השואה. הפרויקט מבקש לתרום להיסטוריוגרפיה של ספריית בית המדרש והספריה הלאומית לאחר המלחמה, ובאופן כללי יותר, להיסטוריוגרפיה של מדינת ישראל ומסורות יהדות גרמניה החבויות בה, והשנויות לא פעם במחלוקת.

ספרים וסיפורים: משמעויות הספריה של מכון ליאו בק בירושלים
ספריית מכון ליאו בק בירושלים מלאה סיפורים. ספרים, שהתייתמו מידי הנאצים, מדברים על בעליהם המקוריים. הקיפול בפינת הדף מלמד על עניין שגילה קורא במשפט לפני זמן רב. העובדה שעלונים של ארגוני רווחה יהודיים שפעלו לפני המלחמה, "כל כתבי גתה", ומהדורה של שירים מאת פטר פרוינד בהדפס הקטוגרף חולקים את אותו המדף מעידה על כך שאוסף זה פיתוח פרופיל אינטלקטואלי ייחודי משל עצמו. אוסף אידיוסינקרטי לעילא זה תופס את המקום המרכזי בעבודת הדוקטורט שלי.
מכון ליאו בק בירושלים הוקם ב-1955, והיה לאחד המוטבים המרכזיים של חלוקת הספרים שעליה ניצח בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום ולהלן, הספריה הלאומית). באופן שמשלים את מחקרה של הולצר-קוואלקו על הספריה הלאומית, אבחן את שהתרחש לאחר שהספרים עברו מיד ליד ומצאו לבסוף את מקומם על מדפי מכון ליאו בק בירושלים. תצפיות מקדימות מראות ששילוב הספרים שנגאלו באירופה הותיר חותם ברור על האוסף. התרשמות זו חזקה במיוחד במקרה של הספרים שהיו בעבר בבעלות בית המדרש הגבוה למדעי היהדות, כיוון שהם מזכירים לנו את הפרה-הסטוריה של מכון ליאו בק, מה שיוצר מצב שבו אופיו של האוסף עצמו נתון לוויכוח: האם מדובר בספריית מחקר כפי שהתכוונו מייסדיה ועובדיה, או שמא אין זה אלא גלגול מאוחר של הרעיון הישן להקים ספריה לזכר יהדות גרמניה? על מנת לנתח את האוסף המרתק הזה, אנקוט גישה מבוססת אובייקט, שתשתמש בספרים ובסממנים החומריים שבתוכם כמקורות עיקריים.
