ספרים מבית המדרש הגבוה למדעי היהדות והספריה הלאומית בירושלים

בפרויקט המחקר שלי, הנערך במסגרת "מורשת יהדות גרמניה בפזורתה", אני מתמקדת בגורל הספרים שמקורם בבית המדרש הגבוה ללימודי היהדות, אשר מצאו את דרכם אל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום ולהלן, הספריה הלאומית) בשנים שלאחר 1945.

בתקופה שמייד לאחר המלחמה, היתה הספריה הלאומית אחד מהיעדים המרכזיים לקליטת ספריות וארכיונים יהודים שנבזזו על ידי הנאצים, ושימשה כנציגתם של הרוב הגדול של הקהילות היהודיות ומוסדות התרבות ביישוב (ומאוחר יותר בישראל) במו"מ על השבת הקניין התרבותי היהודי לאחר 1945. על פי האומדן, קיבלה הספריה כחצי מיליון כותרים מאירופה, כולל מאות אלפי ספרים שמקורם ביהדות גרמניה, ובכלל זה אוספי הספרים של בית המדרש שהתגלה לאחר המלחמה בצ'כוסלובקיה. על רקע זה, פרויקט המחקר שלי בוחן את העברתם של ספרי בית המדרש מפראג לירושלים, ואת המשך תפוצתם בישראל.

תוך הסתמכות בלעדית על מקורות ראשוניים, רובם בלתי מוכרים עד כה, אני מבקשת לשפוך אור על ניהול המורשת התרבותית של בית המדרש בידי הספריה בירושלים, ולדון בתנאים שהשפיעו על גורל ספרי המכון ועל התפתחות המורשת התרבותית של יהדות גרמניה בישראל שלאחר השואה. הפרויקט מבקש לתרום להיסטוריוגרפיה של ספריית בית המדרש והספריה הלאומית לאחר המלחמה, ובאופן כללי יותר, להיסטוריוגרפיה של מדינת ישראל ומסורות יהדות גרמניה החבויות בה, והשנויות לא פעם במחלוקת.

ספרים וסיפורים: משמעויות הספריה של מכון ליאו בק בירושלים
ספריית מכון ליאו בק בירושלים מלאה סיפורים. ספרים, שהתייתמו מידי הנאצים, מדברים על בעליהם המקוריים. הקיפול בפינת הדף מלמד על עניין שגילה קורא במשפט לפני זמן רב. העובדה שעלונים של ארגוני רווחה יהודיים שפעלו לפני המלחמה, "כל כתבי גתה", ומהדורה של שירים מאת פטר פרוינד בהדפס הקטוגרף חולקים את אותו המדף מעידה על כך שאוסף זה פיתוח פרופיל אינטלקטואלי ייחודי משל עצמו. אוסף אידיוסינקרטי לעילא זה תופס את המקום המרכזי בעבודת הדוקטורט שלי.
מכון ליאו בק בירושלים הוקם ב-1955, והיה לאחד המוטבים המרכזיים של חלוקת הספרים שעליה ניצח בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום ולהלן, הספריה הלאומית). באופן שמשלים את מחקרה של הולצר-קוואלקו על הספריה הלאומית, אבחן את שהתרחש לאחר שהספרים עברו מיד ליד ומצאו לבסוף את מקומם על מדפי מכון ליאו בק בירושלים. תצפיות מקדימות מראות ששילוב הספרים שנגאלו באירופה הותיר חותם ברור על האוסף. התרשמות זו חזקה במיוחד במקרה של הספרים שהיו בעבר בבעלות בית המדרש הגבוה למדעי היהדות, כיוון שהם מזכירים לנו את הפרה-הסטוריה של מכון ליאו בק, מה שיוצר מצב שבו אופיו של האוסף עצמו נתון לוויכוח: האם מדובר בספריית מחקר כפי שהתכוונו מייסדיה ועובדיה, או שמא אין זה אלא גלגול מאוחר של הרעיון הישן להקים ספריה לזכר יהדות גרמניה? על מנת לנתח את האוסף המרתק הזה, אנקוט גישה מבוססת אובייקט, שתשתמש בספרים ובסממנים החומריים שבתוכם כמקורות עיקריים.