אזרחי גרמניה היהודים, אזרחים שווי זכויות וחובות כבר 120 שנה לפני עליית הנאצים לשלטון, שהיו משולבים בכלכלתהּ ובתרבותה ושרתו במלחמותיה בתחושת נאמנות, הוצגו אחרי עליית השלטון הנאצי כאויב פנימי שיש להאבק בו ולסלקו. התמודדותם עם המציאות הקשה שנוצרה, מובאת במחקר זה באמצעות תאור התמודדותה של הקהילה היהודית בברסלאו.

השֶבֶר הנפשי הגדול, הצורך בהושטת סיוע למי שנפגעו מבחינה כלכלית, בכלל זה אָמנים שהוּדרוּ מהבמות, קהל יהודי שהפך ל”מגורש מהמולדת התרבותית”, הובילו ליצירת מסגרות חדשות לפעילות קהילתית. קונצרטים, הרצאות, ערבי חגים קהילתיים היוו כלי לשמירת החוסן הנפשי. סיוע כלכלי והסבת־מקצוע היוו דרך להחזקת מעמד והכנה להגירה מול שערים נעולים בעולם. הטיפול בקשישים הרבים שנותרו בקהילה לבדם לאחר הגירת ילדיהם משום שאף מדינה לא נאותה לקבלם, היה למוקד פעילות חשוב. התשתית הארגונית של הקהילה, מוסדות רווחה שונים ומסורת של מינהל תקין, שהיו למקור כוח להתמודדות עם הקשיים, יכולים לשמש דוגמה ומופת.